55 [חמישים וחמש] |
לעבוד
|
![]() |
55 [پنجاه و پنج] |
||
کار
|
במה את / ה עובד / ת?
|
شغل شما چیست؟
shoghle shomâ chist?
|
||
בעלי רופא.
|
شوهر من پزشک است.
shohare man pezeshk ast.
|
||
אני עובדת כאחות בחצי משרה.
|
من نیمه وقت به عنوان پرستار کار میکنم.
man nime vaght be onvâne parastâr kâr mikonam.
| ||
בקרוב נצא לגמלאות.
|
به زودی حقوق بازنشستگی ما پرداخت میشود.
be zudi hoghughe bâz-neshastegi-e mâ pardâkht mishavad.
|
||
אבל המיסים גבוהים.
|
اما مالیات ها زیاد هستند.
ammâ mâliât-hâ ziâd hastand.
|
||
והביטוח הרפואי יקר.
|
و بیمه درمانی بالا (زیاد) است).
va bime-ye darmâni bâlâst (zi-yâd ast)
| ||
במה תרצה / י לעבוד בעתיד?
|
تو میخواهی چکاره بشوی؟
to mikhâ-hi chekâre beshavi?
|
||
אני רוצה להיות מהנדס / ת.
|
من میخواهم مهندس بشوم.
man mikhâham mohandes beshavam.
|
||
אני רוצה ללמוד באוניברסיטה.
|
من میخواهم به دانشگاه بروم
man mikhâham dar dânesh-gâh tahsil konam.
| ||
אני מתמחה.
|
من کارآموز هستم.
man kârâmuz hastam.
|
||
אני לא מרוויח / ה הרבה.
|
درآمدم زیاد نیست.
darâmadam zi-yâd nist.
|
||
אני עושה התמחות בחו"ל.
|
من خارج از کشور کارآموزی میکنم.
man dar khârej az keshvar kârâmuzi mikonam.
| ||
זה המנהל שלי.
|
این رئیس من است.
in ra-ise man ast.
|
||
יש לי קולגות נחמדים.
|
من همکارهای مهربانی (خوبی) دارم.
man hamkâr-hâye mehrabâni dâram.
|
||
אנחנו תמיד אוכלים צהריים במזנון.
|
ظهرها همیشه به سلف اداره میرویم.
zoh-hâ hamishe be selfe edâre miravim.
| ||
אני מחפש / ת עבודה.
|
من به دنبال کار هستم.
man dar jost-o-juye kâr hastam.
|
||
אני מובטל / ת כבר שנה.
|
یک سال است که بیکارم.
man yek sâl ast ke bikâr hastam.
|
||
יש הרבה מדי מובטלים בארץ.
|
در این کشور بیکار زیاد است.
dar in keshvar bikâr zi-yâd ast.
| ||
זכרון צריך שפהרוב האנשים זוכרים את היום הראשון שלהם בבית הספר. אבל הם לא זוכרים את מה שהיה קודם. כמעט ואין לנו זכרונות מהשנים הראשונות בחיינו. אבל למה זה כך? למה אנחנו לא זוכרים את מה שחווינו בתור תינוקות? הסיבה לכך היא בהתפתחות שלנו. שפה וזכרון מתפתחים כמעט בו זמנית. בכדי לזכור משהו צריכים שפה. זאת אומרת שצריך שיהיו לאדם מילים בכדי לתאר את מה שהוא חווה. חוקרים עשו ניסויים שונים עם ילדים. וכך עם גילו משהו מעניין. ברגע שילדים לומדים לדבר - הם שוכחים את כל מה שהיה קודם. אז התחלת השפה היא התחלת הזכרון. ילדים לומדים הרבה דברים בשלושת השנים הראשונות בחיים. יש להם בכל יום חוויות חדשות. ויש להם גם הרבה חוויות חשובות בגיל הזה. למרות זאת, הכל נעלם. פסיכולוגים קוראים לתופעה הזו אמנזיית ילדות. רק הדברים שילדים יכולים לקרוא להם בשם נשארים. הזכרון האוטוביוגרפי שומר על החוויות אישיות. הוא עובד כמו יומן. בו נשמרים כל הדברים החשובים לחיים שלנו. כך מעצב זכרוננו האוטוביוגרפי את הזהות שלנו. אך התפתחותו תלויה בלמידת שפת אם. ואנחנו יכולים להפעיל את הזכרון רק דרך השפה שלנו. כמובן שהדברים שאנחנו לומדים כתינוקות לא באמת נעלמו. הם שמורים איפשהוא במוח שלנו. אבל אין לנו גישה אליהם יותר - באמת חבל, לא? |
Downloads are FREE for private use, public schools and for non-commercial purposes only! LICENCE AGREEMENT. Please report any mistakes or incorrect translations here. Imprint - Impressum © Copyright 2007 - 2020 Goethe Verlag Starnberg and licensors. All rights reserved. Contact book2 עברית - פרסית למתחילים
|